תרבות ופנאי

לחדור את חומת האדישות

תרבות ופנאי3 באוקטובר 2021    5 דקות
0

"איפה אנה פרנק", סרט האנימציה המרהיב והשאפתני של ארי פולמן ינסה לחדור את חומת האדישות לשואה של בני הנוער ולהמשיך את ההצלחה של פרויקטים דוגמת "הסטורי של אווה"

לחדור את חומת האדישות
צילום אילוסטרציה: ingimage

לאחר שטילטל את הריביירה עם "ואלס עם באשיר", חזר ארי פולמן לפסטיבל קאן עם פרויקט חייו "איפה אנה פרנק" סרט אנימציה מרהיב המבוסס על יומנה של אנה פרנק בעיבוד מקורי ועכשווי עליו עמל שמונה שנים  "המטרה היא להגיע לכמה שיותר ילדים ברחבי העולם", הכריז הבמאי. הסרט וקרן לראשונה בהקרנה חגיגית בפסטיבל ירושלים ב- באוגוסט 2022 ,פסטיבל המארח רבבות צופים מהארץ ומהעולם.

הסרט הוא עיבוד חופשי ועדכני של היומן המקורי של אנה פרנק וכתוב מנקודת מבטה של קיטי, החברה הדמיונית של אנה פרנק, זאת שאנה הקדישה לה את היומן כולו, כשהיא מתעוררת בוקר אחד בעתיד הקרוב, בבית אנה פרנק באמסטרדם, ואינה יודעת שלמעלה מ-75 שנה חלפו מאז הסתיימה המלחמה

"איפה אנה פרנק" מצטרף לעיבוד הגרפי של ספרה "אנה פרנק היומן הגרפי"  אותו יצרו ארי פולמן ודוד פולנסקי בשנת 2017, כשהמטרה היתה לייצר רלוונטיות ועניין בקרב הקוראים הצעירים הנוטשים את הקריאה לטובת המסכים, היומן הגרפי של אנה פרנק הציע להם קריאה מחודשת המתאימה לזמנם. פולמן ופולנסקי הנגישו את הספר המקורי לדור הצעיר שלא קרא אותו ואולי גם לא היה עושה כן, פשוט כי אינו מורגל בקריאת טקסטים ארוכים. לא פעם חזר פולמן על כך שיצר את האדפטציה הזו במחשבה על ילדיו המתבגרים, שלא קוראים דבר חוץ מהוראות למשחקי וידאו (משחקי המחשב של ימינו)

פריחתו של ז’אנר הרומן הגרפי, קומיקס, בשנים האחרונות מעידה על כך שלשילוב בין מילים וציורים יש כוח מיוחד, ושברה את תדמיתו של הקומיקס כסוגה השמורה לגיבורי־על בלבד

לדברי פולמן ופולונסקי, הפיכת היומן למתכונת גרפית, קומיקס בשפתנו,  הקלה על הקוראים הצעירים להתחבר אליו, פריחתו של הקומיקס בשנים האחרונות מעידה על כך שלשילוב בין מילים וציורים יש כוח מיוחד, ושברה את תדמיתו של הקומיקס כסוגה השמורה לגיבורי על בלבד,  אך יחד עם זאת  הם אינם רואים ביומן הגרפי תחליף לקריאת היומן עצמו; הוא נועד להיות רק הקדמה מעוררת סקרנות לדבר האמיתי. אגב, אנה פרנק היומן הגרפי" זכה בפרס יד ושם תשע"ח בקטגוריית ספר המיועד לילדים ולנוער.

הניסיון להנגיש את זכרון השואה לבני הדור הצעיר תופס תאוצה רבה בשנים האחרונות ו"הסטורי של אווה" הוא אחד מהבולטים שביניהם. הפרויקט יוצא הדופן, אותו יצרו מתי כוכבי וביתו מאיה. הוצג בשנת 2019 ברשת החברתית החזקה בעולם "אינסטגרם" . המיזם בעצם עיבד את יומנה של אווה היימן,  הנערה בת ה-13 שנרצחה על ידי הנאצים לסדרה של סרטוני רשת, אותם כביכול צילמה אווה בטלפון הנייד שלה , וגרף כבר ביום בו פורסם, למעלה מ-100 מיליון עוקבים מרחבי העולם.

"הסטורי של אווה" פנה לבני הדור הצעיר, שוחרי האינסטגרם שזו שפתם. במהלך עיבודו  הותאם היומן לשפה ולקודים של הרשתות החברתיות. בהתחשב בכך שסטוריז הם הדרך הכי רלבנטית ונכונה כרגע לצריכת תוכן, בקרב צעירים, הבינו יוצרי המיזם שיש סיכוי גבוה למעורבות רגשית ועניין, דבר שיגרום  לדור הצעיר להיחשף לשואה ולהכיר את העולם שבו חיה ומתה אווה, על כל אירועיו ההיסטוריים, בכלים שלהם. בזכות הפרויקט הזה, חזר סיפורה של אווה לתודעה, ונחשף בפני מיליוני ילדים ,בני נוער וצעירים ברחבי העולם.

סוגיית ייצוג השואה בתרבות העכשווית והנגשתה לדור הצעיר שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. לא אחת נכתב בהקשרים אלו על  "זילות השואה", רידוד והשטחת התוכן. "המיקס הזה של שואה, טרנדיות, סלבס, קליפים וטריילר ססגוני עם ריקודים, גלידה, סלפי ולבבות — איך לומר זאת בעדינות, לא ממש הולך עם הטון הרציני, הממלכתי, חמור הסבר, מורכן הראש והרצוי־מאוד־שיהיה־גם־בשחור־לבן שעטף את זיכרון השואה לאורך עשרות שנים" כתבה  נירית אנדרמן,  מיד לאחר שעלה הסטורי של אווה, בעיתון הארץ.

השאלה המתבקשת היא האם יש "דרך נכונה"  לשמר את זיכרון השואה ולהנחיל אותו לדורות הבאים? אני סבורה כי האמצעים מקדשים את המטרה.

אל לנו לשכוח כי העדויות החיות, הולכות ומתמעטות, ואנחנו נשארים עם התמונות, ספרי הקריאה וההיסטוריה, המוזיאונים, הסרטים והטקסים הממלכתיים. האם לצד כל אלו יש מקום גם לחלופות עכשוויות ? לפרויקטים חדשניים ונועזים כמו "הסטורי של אווה", "היומן הגרפי של אנה פרנק" והסרט המצויר "איפה אנה פרנק"? ברור שכן.  שהרי כולם אמצעים לתיווך הזיכרון.

"ישנה סבירות גבוהה יותר שבני נוער יקראו ספר קומיקס מאשר ספר היסטוריה בן 300 עמודים" כתב מדוף, וכשהמטרה היא לחשוף את הדור הצעיר ולשמר את זיכרון השואה באמצעים ובשפה עכשווית שתדבר לקהל הספציפי הזה,  כל אלו הם רק נדבך נוסף על הזיכרון הקנוני הממסדי, וכך לטעמי צריך להיות.

אז נכון שפרויקט סטוריז של ילדה מהשואה יכול להישמע קצת מוזר בהתחלה ואפשר להבין את הקולות הטוענים כי קיימת אי-התאמה מבנית בין המדיום (אינסטגרם) ובין התוכן (השואה), אך בשורה התחתונה ה"סטורי של אווה" הוא דוגמה טובה וראויה לשימוש במדיום חדש כדי לספר את השואה ולהנציח את הזיכרון שלה בקרב צעירים מכל העולם.

כך גם בסרט "איפה אנה פרנק"   וב "יומן הגרפי של אנה פרנק", מצאו יוצרי הפרויקט דרך עכשווית ויעילה לחדור את חומת האדישות של ילדים ובני נוער.

כעת צריך יהיה לחכות ולראות כיצד קהל היעד האמיתי של הסרט "איפה אנה פרנק" — ילדים ונוער — יגיב לסיפורן של קיטי ואנה פרנק, כשיוצג מולם במסכי ענק באנימציה מרהיבה ובשפה עכשווית.

הכותבת היא קרן סביון כחילה, סטודנטית לתואר שני בתרבות במכללת ספיר

כתבות נוספות בתרבות ופנאי

0

כרמים של אהבה

תרבות ופנאי13 בפברואר 2024    דקה אחת
0

החוטם

בבית הספר למשחק גודמן בבאר שבע העלו בשבוע שעבר קומדיה אפלה על פי סיפור מאת ניקולאי גוגול

תרבות ופנאי11 בפברואר 2024    דקה אחת

כתיבת תגובה