בכל קנה מידה ישראלי, דנה לפידות בת ה-36 היא כוכבת ענקית; היא יוצרת שכתבה להיטי ענק, זמרת ענקית בעלת קול אדיר והיא תויגה כדבר הבא במוזיקה הישראלית עוד מצעירותה בבאר שבע ובמיתר. לפידות היא הזמרת שכל הזמרים מכירים, רוצים שהיא תעבוד איתם, אבל אף אחד מהם לא באמת יודע מיהי.

כעת, אחרי 2 עשורים בתעשייה, לפידות שמוכנה לשלב הבא הקריירה שלה, בחיים שלה, מתחילה להכיר את עצמה. וזה הניצחון האמיתי שלה, כש"הכוכב הבא לאירוויזיון" בו השתתפה הוא רק עוד צעד במסע שלה, בטיפול שלה נגד הפחד. "לא רוצה לפחד יותר", היא אומרת.

"היו לי חלומות אחרים"

דנה לפידות גדלה לבית מוזיקלי בבאר שבע; סבא שלה היה זמר אופרה, והיא גדלה בבית מעורב, אבא ממוצא עיראקי "ואימא שהיה לה קול מדהים אבל הלכה יותר לכיוון של פזמונאות ויצירה, מנחה, מרצה ופסיכולוגית", היא מספרת. גם אחותה הגדולה ממנה ב-8 שנים, מתפרנסת מהקול שלה בארצות הברית. "הבית שלנו תמיד היה שטוף מוזיקה מערבית", מספרת לפידות, "ומוזיקה ערבית הייתה מגיעה מהצד של אבא שלי; ואני חושבת שאני, הקטנה, הכנסתי את מיזוג התרבות בין המערב והמזרח. זה משהו שנמצא אצלי תמיד, במי שאני. אני מאוד פשוטה וחמה, ומצד שני סופר מורכבת", היא אומרת.

"באר שבע תמיד תייצג אצלי את הדבר המיוחד הזה". לפידות | צילום: מורן קריב

"עד גיל 8 וחצי גדלתי בשכונה ב' בבאר שבע, ואחר כך ההורים שלי עברו לרמב"ם. למדתי בבתי הספר 'בארי' ו'מצדה', אז. האמת, מה שאני זוכרת מהבית שלי בילדות זה את החום; כל השכנים, זה היה דלתות פתוחות, בתים מזרחיים והמון חמימות. כל הילדים, כל השכונה ביחד. מין תרבות שהיא קסומה בעיניי, ובאר שבע תמיד תייצג אצלי את הדבר המיוחד הזה".

בהמשך, ההורים שלה עברו למיתר: "הייתי שם 13 שנה, ובעצם כשהגעתי למקיף ז', שמעתי כל מיני ילדים אחרים משכונות אחרות, שהכניסו גם צלילים אחרים, ואהבתי לשאוב את זה", היא נזכרת. "זה פרץ לי בנימי הנשמה". יחד עם זאת, לפידות בסופו של דבר "מתנקזת" למקום אחד, והוא הרגש.

"מגיל 11 וחצי, ממש כתבתי והלחנתי, ובאלבום הבכורה שלי שיצא אחר כך ב'הד ארצי', יש שיר מהתקופה הזאת בילדות. הייתי ילדת טקסים, ויצירה תמיד הייתה אצלי בראש. תמיד אהבתי לדמיין את עצמי משדרת ברדיו, ואהבתי לחשוב דברים. אהבתי לכתוב, אבל בגלל שהיה את אחותי הגדולה, והיה לה קול מאוד גדול, היא הייתה מחוננת, ואף אחד לא חשב שתצא פה עוד זמרת. ככה שיצא שכתבתי לעצמי, והופעתי בבית הספר, ובסוף הסתבר שיש כאן עוד מישהי ששרה, רוקדת ויוצרת".

מתי הייתה ההופעה הראשונה האמיתית שלך?

"הייתה לנו מגמת תיאטרון מאוד מקצועית במקיף ז', בראשות שמוליק יפרח, ובגיל 16 עשיתי את המחזמר 'שיער', והייתי דיון. אחר כך בכיתה י"ב, חבר טוב של אחותי שלח אותי במקרה לאיזה אודישן; זה היה ללהקת 'חמסה' לקדם אירוויזיון. הלכתי לאודישן מבלי לדעת לאן אני הולכת, וראיתי שם תחלופה של המון בנות, כולן היו שם ברביות כאלה, רזות, ואני הייתי ילדה בעלת משקל. שרתי והודיעו לי שהתקבלתי לפני כולן, ועשינו את הקדם אירוויזיון. התחילה חוויה עם להקת 'חמסה', והייתי הסולנית שלהן. אחרי זה, הבנתי שזה פחות עניין אותי להיות ה'ספייס גירלז' הישראליות, כי היו לי חלומות אחרים".

"הכתיבה הצילה לי את החיים"

"אני כל החיים שמתי ברקסים לעצמי, והיום אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת", אומרת לפידות שבשנתיים האחרונות עברה סוג של מהפך, לדבריה. "הרגשתי לפני שנתיים שהלכתי לישון בגיל 24, וקמתי בגיל 30 פלוס. וזה לא משנה מה עשיתי במהלך השנים האלה, לא הפסקתי לעשות, אבל התהליך האמיתי הזה שאתה מתפכח ומבין את הדבר הזה, הוא מאוד מבהיל".

"אף אחד לא היה יודע מה קורה איתי". לפידות |צילום: תמיר סימן טוב

לפידות עשתה איזשהו חישוב מסלול מחדש, "אמרתי לעצמי 'מה לא בסדר, למה קמתי בבוקר ודברים לא מרגישים לי נכונים? 'פשוט לקחתי את עצמי לטיפול ושאלתי שאלות", היא אומרת. "המטפל שלי אימת אותי עם דברים, שכמה שאני יכולה להיות מטפלת לאנשים אחרים ואני מטפלת ומכירה כל סוג טיפול שקיים, קיבלתי זעזוע".

הזעזוע הזה הוליד המון תובנות חדשות והזמרת הבינה המון דברים על עצמה, "הבנתי שאני מסתובבת המון שנים ומרוב הטראומה בגיל 22, בתקליט הראשון שלי שהתחיל בנקודה מאוד גבוהה, עם חברת תקליטים גדולה ולהיט מאוד גדול, זה הפחיד אותי למוות. היום אני יודעת להגיד את זה, אבל אז, כשאתה ילד, זו הייתה טראומה מאוד גדולה".

מה קרה, בעצם? היית אמורה להיות כוכבת ענקית היום.

"מרוב שהבהלה הייתה כל כך קשה, בעצם הקאתי את עצמי. נבהלתי מהגודל. ילדה מבאר שבע שכתבה אלבום, והגיעה לתעשייה שהיא לא מכירה בה כלום. באתי בלי כלים, בלי שום דבר בעולם, רק עם הנשמה הכי תמימה בעולם. כשהגיעה ההוצאה של האלבום, זה היה הדבר הכי נורא בעולם. אני מגיעה להשקה, מסיבת עיתונאים מטורפת, וכל העולם מצפה לראות את הכותרת שיצאה ב'ידיעות אחרונות': 'הריטה הבאה של ישראל', ואני רואה את כל התעשייה הזאת מול עיניי, וצריכה להראות את זה ולהופיע, ואני לא שם; אני לא שם כי אני מפחדת. אני עומדת על העקבים ועם השמלה הזאת, ואני לא שם. וזה פוגע לי במקום הכי קשה שלי, לא הרגשתי שאני מרגישה. התחילה הלקאה מאוד קשה שהתפתחה להפרעות אכילה, דיכאון והשמנת יתר ואחרי זה ירידה מאוד חזקה במשקל, עד כדי הפסקת אוכל לאורך המון זמן".

5 שנים נאבקת בשדים האלה, מגיל 22 עד 27?

"נכון, ואז אני דועכת ודועכת, אני לא מפסיקה ליצור מוזיקה ולהופיע, אבל אני עושה את זה בכוח. הופעות ואירועים, והאירועים האלה הצילו לי את החיים, כי נגעתי בכל. זה קרה טבעי, לא התכוונתי להגיע לחופות, אבל זה הצליח לי כי התפילה הזאת, בחופה, נורא חזקה, ושם נהיה לי סדר בראש".

"אין נוסחת פלא להצלחה". לפידות | צילום: שגיא דהרי

"הכתיבה הייתה התרופה שלי; כל יום שחייתי ונשמתי, עם הדיכאון ועם הבלגן שלי. הייתי נעלמת ליומיים שלושה, ואף אחד לא היה יודע מה קורה איתי. ואז הייתי קמה, מבליחה והולכת ומקליטה. הייתי מכניסה את עצמי ללופים של כאן הופעה, פה יצירה או הקלטה, כדי להמשיך לחיות. ואז, הגיע השלב שההורים שלי תופסים את זה יותר חזק, בגיל 27. אני כמובן מתנגדת, אבל הם מכניסים אותי לטיפול בכפייה. זה היה קשה מנשוא, אבל פתאום אני מסתכלת מסביבי, ואני מבינה שזה לא נורא כמו שחשבתי. הייתי בטוחה שאני נמצאת בבור עם רשת שאתה לא יכול לצאת ממנו, והבנתי שמשהו בפרופורציות שלי לא תקין, כי יש הרבה יותר גרוע מהמצב שלי. ובלית ברירה אני מקבלת את הטיפול. אני מרגישה נורא, שאכזבתי את עצמי, את המשפחה ואת כולם ומה אני עושה כשאני יוצאת? הכל נראה לך כאילו סוף העולם".

לפידות מקבלת את הטיפול, ובזמן הזה יוצאים חומרים שלה החוצה. "יש לך" של שלומי שבת, שכתבה יצא כשהייתה עדיין בבית החולים. "אני מבינה שיש תקווה, משהו קורה. זה לקח המון זמן, וכל דבר בא לי בהפתעה. עכשיו, לא פחדתי יותר כי לא הייתי בפרונט, ההתמודדות עם הפרונט היא הקשה".

"לתת לשפע לצאת החוצה"

ב-2013, לפידות שהתחתנה עם שמוליק וקסלר המנהל האישי שלה, החליטה שהיא לוקחת את הכסף שלה מהחתונה, "ואני רוצה לעשות אלבום, חוויה מתקנת", לדבריה. "מצידי, שיישב שם בסלון", היא אומרת.

"התחלתי לכתוב ולכתוב, ו'מנגינה'  היה שם. עברתי תהליך, ופתאום הדיכאון הפך לאור. פתאום, ראיתי דברים שלא ראיתי שנים. שכחתי איך נראה הבוקר, ופתאום ראיתי את הזריחה. פתאום, אני מגלה את הכל מחדש, והתשוקה לחיים חזרה לי בענק. פתאום, אני מוציאה 4 שירים לשלומי שבת לאלבום, את 'מנגינה' לעדן בן זקן ואת 'ברצלונה' למשה פרץ, וכולם יוצאים באותה תקופה. פתאום, יש 'באזז' ו-2 חברות התקליטים הכי גדולות בארץ רוצות להחתים אותי. אני חותמת בחברת תקליטים, מוציאה את האלבום שלי, ומפרקת את 'רידינג' כשדיקלה איתי על הבמה, משה פרץ ושלומי שבת. ושוב, אני לא מרגישה טוב. זה קרה ב-2015. פתאום, משהו שוב מפחיד אותי, ואני שוב סוגרת את עצמי. זה לא באותן עוצמות כמו שהייתי ילדה, אבל עדיין מפחיד".

לא אמרת לעצמך שזה הזמן שלך לוותר?

"אני לא מוותרת, כי זה גדול ממני; אני בהישרדות מטורפת. בשנתיים האחרונות אמרתי: 'די, נמאס לי'. אני מגיעה לטיפול ומסתכלת על עצמי, עייפה ותשושה. המטפל עושה לי סדר, ואני מחליטה לעשות שינויים. אני ובעלי מתגרשים אחרי 4 שנים. זה לא פשוט, כי זה החבר הכי טוב שלי בעולם, גם היום. ואני תופסת פתאום אחריות על החיים שלי, אני לא מפחדת יותר. אני אחראית לכל המנוע שלי שנקרא 'דנה'. החלטתי שאני מפסיקה לפחד".

"אני התחלתי בניצחון". לפידות על ההשתתפות בריאליטי | צילום: רן יחזקאל

לפידות ששנים אחורה לא האמינה בריאליטי, ולאחר מכן הייתה מגיעה לפגישות ומוותרת ברגע האחרון, החליטה ללכת ל"כוכב הבא לאירוויזיון", כי המטפל שלה אמר לה: "בסוף הסכמתי והחלטתי שזה הטיפול, שאני הולכת עד הקצה, ויהי מה. אני לא מסתירה יותר. זאת אני, זאת דנה לפידות".

לא פחדת שהתקפי החרדה יחזרו?

"החרדות היו מכל דבר; באודישן מסך הראשון, ישבתי על כיסא, ורק אחרי זה נעמדתי. שקשקתי ועד שלא סימסו לי על האודישן, לא העזתי לראות אותו. זה תהליך, זה לא קורה ביום, אבל באתי, עמדתי מול המסך ומול השופטים האלה, ואמרתי: 'אני מוכנה לקבל'. זה הסיפור? לא כזה נורא. זה תמיד יכול לחזור, אבל היום יש לי כלים, וזה כבר לא מאיים כמו קודם. אני כבר לא מפחדת. אני פותחת את השנה ב'זאפה' הרצליה, אני מוציאה את החומרים שלי, ואני עושה את זה בכל הכוח. אני לא עוצרת את עצמי יותר", היא אומרת. ההופעה ב"זאפה" אגב, תתקיים יום לפני יום ההולדת שלה, וכעת נראה שבגיל 37, זאת סופסוף תהיה השנה של דנה לפידות.

"אין דוקטורים לכלום", היא חוזרת ואומרת. "אין נוסחת פלא להצלחה, הצלחה זה אתה, אלוהים והמומנט באותו הרגע. אי אפשר לדעת מאיפה זה יגיע, צריך לעשות 'שלח לחמך על פני המים', ולפעול. לתת לשפע לצאת החוצה".

"הפסקתי לפחד"

בשבוע שעבר לפידות הודחה מ"הכוכב הבא לאירוויזיון", והחלום לייצג את ישראל אולי יצטרך לחכות קצת, אבל "אני באתי במטרה לעשות תיקון עם עצמי, לראות אם אני מסוגלת לחזור לפרונט", היא קובעת.

"אמרתי לעצמי שאני קופצת למים ואם היה קורה שהייתי עושה אירוויזיון, אז הקדוש ברוך הוא רצה שאני אעשה אירוויזיון. אני לא חושבת שזו הייתה המטרה שלי, ולא באתי בגלל זה. אני חושבת שזה היה סוג של טיפול, תיקון ובמה שהם נתנו לי, הם עשו לי שירות מדהים. זה פתח לי קהל ברמות לא נורמליות והופעות ומפה זה רק להמשיך. איך אמר לי אסף אמדורסקי: 'יש לך כזה ארגז כלים, תשתמשי בו'. זה מה שהוא אמר לי בסוף התכנית".

כולם לקחו את ההדחה שלי פי מיליון יותר קשה ממני. אני מסתכלת על כל החיים שלי ועל הקילומטרז' שעברתי ולקחתי את זה לטובה. זה ביאס אותי לשעתיים, אבל יום למחרת כבר הקלטתי שיר. אם זה היה קורה לי שנה או שנתיים אחורה, זה היה יכול למוטט אותי והשנה זה מגיע ממקום של בשלות. ההתמודדות מול מכונה משומנת כזו כמו 'הכוכב הבא', זו לא התמודדות פשוטה ומבחינתי ההתמודדות הזאת, זה ניצחון. אני התחלתי בניצחון", אומרת לפידות.

"אני לא מוותרת לעצמי, ואני לא אוותר לעולם. היום אני מרגישה שאני לא צריכה אף אחד, אני צריכה רק את עצמי. והאמת שלי תנצח. הפסקתי לפחד".

בין לבין, לפידות הוציאה סינגל חדש וכאמור, חזרה ישירות לאור הזרקורים, "הוצאתי דאבל סינגל, שזאת פעם ראשונה שאני עושה את זה. זה שיר אחד מלפני 12 שנה שאני שרה שם את אותה שירה מגיל 23, לעומת 'שעות' שהוא חדש ונכתב בחצי השנה האחרונה. זה אותו סיפור, על אותו בחור, על אותה מערכת יחסים. פשוט שם התרסקתי ופה אמרתי לו שאני הולכת".

הראיון המלא בגיליון סוף השבוע של עיתון "שבע"