משה בורוכוב, יליד וילנה בירת ליטה, נשוי ואב לאילונה ורונית, וכאמור גם סב ל-6, עלה ארצה ב-1971, לאחר מאבק ממושך לצאת את גבולות בריה"מ הקומוניסטית (עוד מ-1956, כאשר היה בן 8 בלבד).

הוא בעל תארים בהנדסת מכונות ומינהל עסקים והתואר הגבוה בעולם בתחום ביטוח החיים (CLU). לפני שהגיע לפוליטיקה, עבד בורוכוב כמהנדס במחלקת ההנדסה של מפעל "מכתשים", ניהל את מחלקת האספקה והתקשורת במפעל החברה ברמת חובב ואת מפעל "פלם" דרום וגם את מחלקת המכירות של חברת "אקרשטיין" בדרום, בטרם הפך לסוכן ביטוח עצמאי. כמו כן, היה בין מקימי ההתאחדות ליזמים צעירים וחבר בהנהלת מט"י (מרכז טיפוח יזמות) באר שבע.

במהלך 5 שנותיו כמ"מ ראש העירייה ומחזיק תיקי שפ"ע והקליטה והפיקוח, הגיע בורוכוב להישגים רבים. בין היתר, הוציא את אגף הפיקוח מגירעון שנתי של 4 מיליון שקלים לרווח של יותר מ-10 מיליון שקלים בשנה, הביא להקמת 100 תחנות אוטובוס חדשות ולהצבת 50 מפות עירוניות ומכוונים בכל רחבי העיר (ללא השקעה וברווח שנתי של כחצי מיליון שקלים), הפעיל ב-2000 את הניידת הראשונה של השיטור הקהילתי בשיתוף המשטרה (כעבור שנתיים צורפה ניידת נוספת לשמירה על הסדר באזורי התעשייה, וב-2003 על בסיס הניסיון שנצבר, הוקמה יחידת השיטור "אשלים" עם עוד 7 ניידות נוספות), הנחה להציב כ-4,000 פחים ירוקים (במקום שקיות האשפה, שחולקו בבתים הפרטיים בידי העירייה, והיוו מפגע סביבתי, בעיקר עקב קריעת השקיות בידי חתולים), סגר את תחנת המעבר לפסולת ליד משרדי חברת החשמל (שהייתה בעצם אתר אשפה לכל דבר במרכז בירת הנגב…), פעל לאיסוף בקבוקי פלסטיק ומיחזורם למאות ספסלים ואשפתונים שפוזרו ברחבי העיר, דאג להעברת ייצור המתקנים האחרונים מ"מכתשים" באר שבע לרמת חובב ולשינוי החוק שקבע שרמת חובב תהיה אתר הפסולת הרעילה היחיד בארץ, אילץ את המיפעלים במועצה התעשייתית להקים מתקנים לטיפול בשפכים בשטחם ובמימונם, ויצר בקרה על זיהום האוויר באמצעות תחנות ניטור.